חובת הגילוי בתביעות בגין רשלנות רפואית בהריון

מאת: עו"ד אבי לוטן

ההחלטה להביא ילד לעולם הינה מן ההחלטות החשובות ביותר שאדם מקבל במהלך חייו, נוכח ההשלכות האישיות, המשפחתיות והכלכליות הכרוכות בכך. על כן, יש להבטיח, כי החלטה זו תתקבל על ידי אלו אשר ישאו בנטל תוצאות ההחלטה, וכי החלטתם של אלו תהיה מבוססת על מלוא המידע, אשר אותו ניתן להשיג באמצעים סבירים.

דומה כי בכדי להבטיח את שלומם ואושרם של ילדיהם, מוכנים רבים להקריב את מיטב הקורבנות ולהשקיע את מירב המשאבים.

ההיריון והלידה הינם השלבים הראשונים, אשר בהם בא לידי ביטוי רגש אנושי זה. לכן, הכירה הפסיקה כי יש לנהוג באישה ההרה ובעובר משנה זהירות.

לפני מספר שנים בית המשפט העליון אף הרחיב את חובת הגילוי במסגרת תביעה בגין רשלנות רפואית בהריון בגין אי גילויו של מום בהריון (ע"א 4960/04). בית המשפט קבע כי ישנה חובה למסור לאשה הרה מידע בדבר האפשרות לבצע בדיקות נוספות, מדויקות יותר או מקיפות יותר, גם אם אלה נערכות באופן פרטי, וגם אם אין כל אינדיקציה להכרחיותן, וכל זאת כדי שהיא ובן זוגה יוכלו לבחור אם רצונם לבצע בדיקות אלה.

פסק דין זה נותן ביטוי עליון לאוטונומיה של ההורים לעתיד, להחליט באופן מושכל ועצמאי לגבי עתידם המשפחתי, מבלי שהחלטה זו תושפע משיקולים חיצוניים, כגון: מימון בדיקות לכלל האוכלוסייה, או תפיסה מוסרית-חברתית לגבי זכויותיו ומעמדו של העובר.

בפסה"ד הנ"ל יצא בית המשפט מנקודת מוצא כי בשנים הרלוואנטיות לא היה נהוג בכל בדיקת על-שמע שגרתית המתבצעת במסגרת שירותי הרפואה הציבוריים, לבדוק את הגפיים של העובר, ולפיכך נקבע כי אין לאתר רשלנות באי-גילוי חסר הגף בבדיקות האולטרה-סאונד השגרתיות והמצומצמות שבוצעו באם. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי עדיין היה צורך לחשוף בפניה מידע נוסף על מגבלות הבדיקות שנעשו לה ועל האפשרויות הנוספות שהיו פתוחות בפניה, ולו במסגרת הרפואה הפרטית.

במשפטנו נפסק כי המבחן למידע שחובה למסור למטופל אינו אפוא הנוהג המקובל בקרב הרופאים אלא צרכיו של המטופל למידע כדי להחליט אם לקבל את הצעת רופאו. צרכים אלה נקבעים על-פי קנה-מידה אובייקטיבי. על הרופא מוטל למסור למטופל את כל האינפורמציה שאדם סביר היה נדרש לה כדי לגבש החלטה אם להסכים לטיפול המוצע.

המבחן שעניינו צורכי המטופל הסביר בתביעות רשלנות רפואית צריך לחול לא רק בנוגע לטיפול שנעשה, אלא גם בנוגע לטיפול שאינו נעשה ושניתן לעשותו במסגרת אחרת. לעניין זה יש לציין כי מבחן החולה הסביר איננו מקים חובה על הרופא להעמיד את המטופל על כל סיכון חבוי בלתי רלוונטי ועל כל בדיקה נוספת שאין הוא זקוק לה. בוודאי אין לראות בגדר חובתו השגרתית של רופא המטפל בחולה במסגרת הרפואה הציבורית למסור מידע מפורט על כל היתרונות שעשויים לצמוח לו אם יבחר ברפואה פרטית. אולם בנסיבות מתאימות עשוי להיווצר צורך ליידע את המטופל בנוגע לאפשרויות טיפול הזמינות רק במסגרת הרפואה הפרטית – אולי אף במסגרת שירותי רפואה מעבר לים – וזאת אם אכן מדובר בטיפול או בתרופה שעשויים לסייע למצבו ושאינם זמינים ברפואה הציבורית בארץ.

לאור האמור, קבע בית המשפט כי בשנים הרלוואנטיות ניתן היה לערוך סריקת על-שמע מורחבת וממוקדת מזו שנעשתה באפן שגרתי במסגרת הרפואה הציבורית, וכי מידע על כך היה צריך לבוא לידיעת ההורים כדי שיוכלו הם להחליט אם ברצונם לעבור, ולו בתשלום, את הסריקה המורחבת. לפיכך נקבע כי אי-מסירת המידע להורים עלתה כדי התרשלות מצד הנתבעים.

לגולשי הפורטל עומד ייעוץ ראשוני באמצעות עו"ד אבי לוטן המייצג מקרים קשים של רשלנות רפואית. טל': 03-6916555, מוקד הודעות: 03-7542221,
אתר אינטרנט: www.lotan-law.co.il, דוא"ל: lotanlaw@gmail.com